ייפוי כוח רפואי והנחיות רפואיות מקדימות לפי חוק החולה הנוטה למות
חוק החולה הנוטה למות, תשס"ו-2005 (להלן: "החוק") מסדיר את דרכי הטיפול בחולה במחלה חשוכת מרפא המצוי בשלבי חייו הסופיים, ואשר נקבע כי תוחלת חייו אינה עולה על 6 חודשים אף אם יקבל טיפול רפואי. סעיף 4 לחוק קובע, כי "חזקה על אדם שהוא רוצה להוסיף לחיות, אלא אם כן הוכח אחרת. לא הוכח אחרת מעבר לכל ספק סביר – יש לנטות לטובת הרצון להוסיף לחיות".
אחת הסיטואציות אשר מטרידה לא מעט אנשים וממנה הם חוששים מאוד, הנה תרחיש שבו ימצאו את עצמם בערוב ימיהם שוכבים על ערש דווי, מחוברים למכשירים מאריכי חיים בצורה מלאכותית – ללא תוחלת אמיתית לחייהם וללא אפשרות ליהנות מהם או לתפקד בצורה סבירה המאפשרת חיים בכבוד מינימאלי.
הדין בישראל אמנם אוסר על ביצוע פעולות פוזיטיביות לקיצור חייו של אדם. ואולם, ישנם שני כלים משפטיים שנקבעו בפרק ה' לחוק, המסדירים את דרכי הטיפול בחולה הנוטה למות אשר בשל מצבו לא ניתן לקבל את הסכמתו או לשמוע את רצונו ביחס לדרכי הטיפול בו. שני המסלולים שנקבעו בחוק הם ייפוי כוח למתן הנחיות רפואיות ומסמך הנחיות רפואיות מקדימות. במסגרת כל אחד מהם רשאי אדם לקבוע מראש לא רק את דרכי הטיפול בו, אלא גם להביע את רצונו להימנע ממתן טיפול מאריך חיים בנסיבות מסוימות, וזאת כפי שיוסבר להלן;
ייפוי כוח למתן הנחיות רפואיות בחולה הנוטה למות
במסגרת ייפוי כוח למתן הנחיות רפואיות בחולה הנוטה למות, מסמיך אדם מבעוד מועד אדם אחר (או מספר אנשים), לפעול ולקבל בשמו החלטות הנוגעות לדרכי הטיפול בו – אם וכאשר ייקבע כי הוא חולה הנוטה למות על פי החוק. היות שייפוי כוח מתמשך בעניינים רפואיים אינו חל ביחס לאדם שנקבע לגביו כי הוא חולה הנוטה למות, ישנה חשיבות רבה לעריכת ייפוי כוח למתן הנחיות רפואיות בחולה הנוטה למות.
אחד היתרונות הבולטים בייפוי כוח למתן הנחיות רפואיות בחולה הנוטה למות, בא לידי ביטוי באוטונומיה הניתנת למיופה הכוח להפעיל שיקול דעת לקבלת החלטות בשמו של החולה בכל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבות העניין. שהרי בלתי אפשרי לחזות מראש לאילו נסיבות רפואיות ניקלע בעתיד, מה המשמעות של טיפול כזה או אחר שניתן לקבל או להימנע ממנו – ועל כן גם קשה להכין מראש "רשימת מכולת" מדויקת ומפורטת בנוגע לכל טיפול וטיפול באופן ספציפי.
עם זאת, על מנת לסייע למיופה הכוח לקבל החלטות אשר יעלו בקנה אחד ככל הניתן עם רצונו ותפיסת עולמו, רשאי הממנה להוסיף הוראות והנחיות פרטניות מטעמו במסגרת ייפוי הכוח.
כך למשל, רשאי הממנה להגדיר בייפוי הכוח מה נחשב מבחינתו "סבל משמעותי" (הגדרה חשובה ורלוונטית ביחס לאפשרות לתת או להימנע מטיפולים מסוימים בחולה הנוטה למות); או האם הוא מעוניין לקבל או להימנע מכל סוג של החייאה – או מתחילתו של כל סוג של הנשמה מלאכותית.
ייפוי כוח למתן הנחיות רפואיות טעון חתימה של הממנה בפני שני עדים, ומומלץ להחתים עליו גם את מיופי הכוח.
את המסמך החתום יש להפקיד במשרד הבריאות ותוקפו יפה לחמש שנים.
בצד היתרונות הגלומים בייפוי כוח למתן הנחיות רפואיות, קיימים גם חסרונות. ובראשם – העובדה שמדובר במסמך אשר מאציל סמכויות בעניינים דרמטיים ורגישים בסוף חייו של אדם, אשר חורצות את גורלו. המעורבות הרגשית הטבעית של מיופה הכוח עלולה לא פעם להתנגש עם רצונו של המטופל, ולהעמיד את מיופה הכוח בפני דילמות אתיות ומוסריות. לאור זאת, הגדיר המחוקק מכשיר משפטי נוסף (אשר יכול לבוא במקום או בנוסף לייפוי הכוח למתן הנחיות רפואיות) להביא לידי ביטוי מבעוד מועד את רצונו של הממנה, והוא טופס הנחיות רפואיות מקדימות:
הנחיות רפואיות מקדימות לטיפול רפואי עתידי בחולה הנוטה למות
הנחיות רפואיות מקדימות הוא מסמך משפטי אשר בו קובע אדם מראש אילו טיפולים מאריכי חיים הוא מעוניין לקבל או להימנע מלקבל כאשר ייקבע לגביו כי הוא חולה הנוטה למות.
בניגוד לייפוי כוח למתן הנחיות רפואיות, במקרה זה אין אדם נוסף (זולת הצוות הרפואי) אשר נדרש לקבלת החלטות בשמו של המטופל אם לא ניתן יהיה לקבל את הסכמתו ולשמוע את רצונו החופשי בזמן אמת. משכך, טופס הנחיות מקדימות כולל רשימה ארוכה ומפורטת של טיפולים שאותם קובע המטופל אם הוא מעוניין לקבל או להימנע מהם אם ייקבע כי הוא חולה הנוטה למות.
היות שמדובר במסמך הקובע מראש דרכי טיפול, אשר טומן בחובו סוגיות רפואיות מקצועיות – מסמך הנחיות רפואיות מקדימות (בשונה מייפוי כוח) מחייב פנייה של הממנה לרופא או אח מוסמך – על מנת לקבל מידע רפואי הדרוש באופן סביר לשם מתן הנחיות רפואיות מקדימות.
בדומה לייפוי כוח רפואי למתן הנחיות רפואיות, גם מסמך הנחיות רפואיות מקדימות דורש הפקדה במשרד הבריאות ותוקפו ל5 שנים.
